דבש ובצל

עולם קוטבי מאוד הוא העולם שנמצא סביבנו והקוטביות הזו לא פעם עושה לנו מערבולת בחיים.

יום עסל, יום בסל – יום דבש, יום בצל.

לפעמים ימי הבצל נהיים שבועות או חודשי בצל והכל סביב נראה עגום וגשום. כולנו, במוקדם או במאוחר מוצאים את עצמנו שם, זוהי רכבת ההרים של החיים.

בצד השני של רכבת ההרים גם יהיו לנו ימי, שבועות או חודשי דבש. תקופות שבהם הכל מתוק, קול הציפורים עולה על קול המכוניות, השיר שלנו עולה ברדיו, המנה מתובלת בדיוק לטעמנו – הכל פשוט עובד והחיים הם שלנו.

בעודנו מתהלכים בתקופות הדבש שלנו ניתקל פה ושם בבצלים חשוכים נסחפים להם ברחוב. כאן נוכל לקחת פרק מספרם של אחינו הבדואים – הכנסת אורחים. המנהג המהודר מכוון את יושבי המדבר לארח לביתם כל אורח הנזקק לכך. זו הזדמנות לחלוק את מזלנו הטוב עם אלו הצריכים. זו הזדמנות להשתמש בכוח החיים המוגבר שיש לנו בחיים ולחלוק אותו עם אלו הנזקקים לאנרגיה הזו.

גם עכשיו, בתקופה הסגרירית שכולנו חווים כרגע, יש את אלו בדבש ואלו בבצל. גם עכשיו יש לנו את הזכות להושיט יד ולהכניס לביתנו, כל אחד בדרכו שלו, את אלו הנזקקים לנו.

גם אני היית בעסל ובבסל.

בבסל היה לי את המזל ואת החוכמה לבקש את העזרה מהאוהבים שסובבים אותי ולמזלי היו שם עבורי.

כשאני בימים מוארים, אני שמח להושיט יד לאלו סביבי שצריכים אותי.

מעבר למאהלי נודדי המדבר, אין מקום יותר דבש שעולה במחשבותיי כשאני חושב על הכנסת אורחי הבצל מאשר לייטהאוס. למרות כל הקשיים, הלייטהאוס ממשיך לשמש כמחסה האנרגטי והמואר מהעולם הקוטבי שבחוץ. המטלה היא קשה אך המשימה חשובה מידי. למרות הזמנים הקשים, האור מהמגדלור חייב להמשיך לזרוח, והוא זורח בגלל ובזכות המטפלים המדהימים השוהים בו ועוזרים להזין אותו באור הנחוץ.

ברק טלמור

מדיה דיגיטלית