מאת: מילי ברגמן
לאחרונה נאמר הרבה לאור המצב שכולנו באותה הסירה, האומנם נכון הדבר?
זה נכון שהים סוער כעת, ונכון שהסירה שלנו מטלטלת באי הוודאות, בין פחד לחרדה, בין סגר לבדידות. אך, איננו נמצאים באותה הסירה, איש איש נמצא בסירתו אשר אותה הוא בנה. חלקנו בספינה גדולה רבת נוסעים, חלקנו בסירה קטנה ומתפוררת בקושי 30 מטרים.
אין גודלו של כלי השיט משנה לסערה המשתוללת, כי אם חוסנו ועמידותו לאורך זמן.
חודש אפריל מביא עמו את הניסיון, כעם רווי סערות, קפצנו לסופרים להצטייד במזון, נצמדנו למסך החדשות וחיכינו שהתחזית תשתנה. אך סערה זו שונה מכול מה שהכרנו עד כה וזה הזמן שלנו להודות כי למרות ניסיוננו הרב, אין אנו יודעים איך להשיט את הסירה בסערה כה גדולה. לא ממקום של פחד או דאגה, אלה מתוך המקום שמתמסר אל הים.
לים שכולנו שטים בו יש כללים ברורים, עלינו להקשיב למצפן שמכווין אותנו אל החוף, לחפש את המגדלור שעומד ניצב ומאיר לנו את הדרך לנמל מבטחים.
עד שהשמיים יתבהרו והשמש תפציע כל מה שנותר לנו לעשות הוא לחזק את חוסן ספינתנו, לרדת תחת הירכתיים, להשליך דברים מיותרים, ולוודא שהחרטום שלנו חזק ויציב.
מה יוליד הניסיון הזה שהים מעביר אותנו? רק הזמן יעיד. עד אז זכרו שגם אם אנחנו לא באותה הסירה אפשר ואף רצוי להיות בקשר עם סקיפרים אחרים.
אני גאה להיות חלק ממשפחת הלייטהאוס בתקופה סוערת זו, ויודעת שאני מדברת בשם כולנו באומרי שהאור אצלנו דולק עבורכם, ונשמח לסייע לכם לחסן את ספינתכם.
מילי ברגמן,
מטפלת בשיטת איזון חיים
