מאת: מילי ברגמן
מגיל צעיר מציבים לנו ומלמדים אותנו לשאוף למטרות. זה עד כדי כך מושרש בנו, עד שרבים מאתנו חיים בציפייה להגיע לשלב בו השגנו את כול מה שחפץ ליבנו, שלב בו נזכה בשקט ושלווה. כך, נוצר מצב, שהמטרה היא תכלית חיינו, מצב זה גורם לא פעם לאכזבה ענקית ותחושת תסכול עצומה.
אנו נאחזים במטרה כאילו היא בלון הליום שברגע שנשחרר את האחיזה הוא יעוף מידינו וההצלחה תיעלם ברוח. אנו נוטים להיאחז בה גם כשהיא כבר לא משרתת אותנו, לא נכונה לנו, אך עדיין איננו משחררים, פשוט כי אנו מפחדים. לפחד פנים רבות: שנאכזב אחרים, שנאבד את הזמן שהשקענו, כי מה יגידו? או איך נסתדר כלכלית? לעיתים נאחזים בה בחוזקה, רק כי אין אנו יודעים איזו מטרה אנחנו בכלל רוצים.
ברצוני לנסות ולהציע נקודת מבט שונה, בה מטרה אינה היעד אם כי רק ההכוונה. חשבו על מטרות גדולות אותן השגתם בחייכם, האם הסיפוק והאושר שנלוו להצלחה החזיקו לאורך זמן? או האם מתוך ההישג נוצרה לה מדרגת המטרה הבאה?
החיים והחומר בנויים מאנרגיה, ואנרגיה כטבעה אינה עומדת במקום, למעשה היא תמיד בתנועה. מכאן שאי אפשר להשיג מטרה ולהישאר שם, כי אם רק לעבור לבאה. לכן, המטרות אותן אנו מניחים לפיננו הן רק הכוונה לאן אנו רוצים להגיע, משם ננוע למטרה הבאה וכך הלאה, באינסופיות קסומה. אין צורך לאחוז בהן, להפך, כדי להיפתח להזדמנות חדשה, כי המטרות שלנו הן רק חלק מהדרך, כולן נאספות ונשזרות יחדיו למסע שקוראים לו - חיים.
החודש מגיעה אלינו המטרה, אחרי שעברנו טלטלות, והמציאות שלנו השתנתה. בעיניי זוהי הזמנה, להביט רגע פנימה, להקשיב ללב, ולראות מה בעצם אנחנו רוצים להשיג? אולי זה הזמן לשחרר לרוח את המטרות ולבחון האם הכיוון אליו אנו מכוונים תואם לדרך בה אנו צועדים?
הלייטהאוס עבורי הוא מעין קפסולה של טרנספורמציה. מקום בו אתה יכול להגיע אליו מכוון מטרה אחת, תקוע בלופ, שפוף מהחיים ולצאת משם זקוף, פתוח ובוטח בעולם, בתחושה שהקלפים נטרפו מחדש וכול האופציות פתוחות. מקום שמחבק אותך כמו שאתה ומטפח אותך להיות הגרסה הכי טובה של עצמך.
אני נמצאת שם מידי ימי שלישי ומזמינה את מי שמתחבט/ת, מהסס/ת או מפחד/ת לעשות את השינוי, להיכנס לקפסולה, לחוות את שיטת איזון חיים וביחד לצאת לתהליך בו תלמד/י להתחבר לעצמך ולחיות את החיים במלוא העוצמה.
מילי ברגמן,
מטפלת בשיטת איזון חיים
