ניסיון פיזי - החיים עצמם

מאת: טסה זילברברג

"הרגשתי עייפות, קצת חולה, הייתי עם עיניים עצומות והרגשתי שהקורונה היא כמו שד, מתפזר לתוכי ומזהם ומכניס פחד ואימה לתוך כל תא ותא."

"אני מרגישה שאני לא נושמת, מתעוררת עם כאבים בלילה".

"יש לי כל הזמן לחץ בחזה באזור הלב, עשיתי בדיקות הכל בסדר."

"כואב לי הראש כבר חודשים, אבל אין ברירה אני מתפקדת".

חיים שלמים אנו נמצאים בבידוד. חיים מבודדים עם המחשבות שלנו וחוויות בתוך הגוף הפיזי.

גם כשמנסים להסביר אהבה או כל תחושה, ונכתבו אין סוף שירים על אהבה וכאב אך עדיין החוויה הינה סובייקטיבית מתוך הפילטר העצמי הפנימי.

כאשר מישהו אומר לכם כואב לי הגרון או הבטן– המערכת המחשבתית אוטומטית תבצע חיפוש בספריה הגדולה במוח לזהות תחושה דומה, וכך נוכל להזדהות עם המידע, אבל לעולם לא באמת נדע איך השני בדיוק מרגיש בגוף שלו.

לכן קיימת חוויה שחיים שלמים אנו נמצאים בבידוד בגוף הפיזי, מנסים להבין את התחושות ולהתמודד איתן. כמהים להסתגל לעוצמות, להפנים שיש רגשות וחוויות דומות גם לאחרים.

מנסים ללמוד לתקשר אותם החוצה ובכך להביא את עצמנו, לתפוס מקום בעולם הזה.

מתמודדים עם הצורך להתאים את עצמנו לתבניות מרובות, אולי כדי להרגיש שייכים או לפחות להיחשב בממוצע של הנורמה.

כל זאת מסביר את היכולת שלנו להיות ייחודים.

הקושי לבטא ולשתף את המצוקה הרגשית או כל חוויה רוחנית יכול להגביר את תחושת חוסר איזון בחיים.

אז כיצד ניתן לחבר ולבטא את החוויה הרגשית לפיזית ולבטא אותה?

פשוט להיות בנוכחות עם הרגשות שעולות בתוך הגוף הפיזי, לתת להם תשומת לב, לשים לב למחשבות שעולות תוך כדי, בלי להבריח, לשחרר את הרצון שיהיה משהו אחר או לתקן, אלא לקבל אותם, ובעצם את עצמנו. לכן חשובה מודעות הגוף/נפש, כי אין באמת הפרדה ביניהם.

איך החוויה הגופנית עוזרת לנו לדייק את עצמנו?

כשהגוף כבר לא יכול להכיל את הכאב הנפשי, הוא מתחיל לאותת על מצוקה, כי בתודעה גופנית, ברובד הגשמי, הפיזי, יש לנו הגבלה. הגוף מתפתח, צומח ובסופו של דבר מתכלה. הגוף בעצם משמש לנו ככלי. ברובד הגשמי חווים חוסר ורצון למלא את החסר. אדם שחי בתודעה ובחיבור לגוף, מזהה לרוב יותר בהירות לגבי חוסר סיפוק, תחרות, קיפוח, קורבנות, שליטה, אהבה מותנית, סיפוק או שמחה זמנית. לגוף יש גם זיכרון, בכל תא ותא, כל טראומה, כל פעם שלא הקשבנו לכנות הלב, כל פעם שהרגשנו לא מובנים, קטנים או גדולים. כל חוויה כזאת של התרחקות מעצמנו נצרבת בזיכרון של הגוף.

חוסר האיזון גורם לכך שלא נראה את הגרעין שהוא ייעוד הנשמה שלנו, דבר המביא אותנו למקומות של חוסר הבנה עם אנשים ומציאויות, למתחים, למחלות ועוד מיני דברים שגורמים לנו לסבל.

איך ניתן לאזן בין ארבעת התודעות? הפיזית, המנטאלית, הרגשית והרוחנית.

יש לעבוד על האיזון ביניהן ולפתח את החלק בו אנו חסרים. לשם כך עלינו לעשות עבודת מודעות. המודעות העצמית עוזרת לנו להתבונן על מעשינו, להקשיב יותר לעצמנו בגוף, בנפש ולזולת. זה דורש מאיתנו בחירה בשינוי, וידיעה שהשלום כבר נמצא בתוכנו (רק צריך להתכוונן אליו), הסכמה ללכת במסלול של בריאת בריאות וחיבור לחיים באומץ. לבחור להתנקות מדפוסים, קליפות ואמונות שכבר אינן משרתות אותנו, ויכולות להוביל גם לחולי בגוף הפיזי.

זה התהליך שאנו עוברים ביחד כשיוצאים למסע טיפולי.

בתקופת הקורונה, הסטרס שנוצר במיינד ממצב חדש בסימן של חוסר ודאות מהיציאה מהשגרה, יחד עם החוסר יכולת להיות בתנועה מגבירים התבוננות פנימה מועצמת לכל מה שלא רצינו להרגיש, לראות, לטפל במהלך השנים, וגם לגוף יש הזדמנות להביע, לכן חשוב דווקא עכשיו להיות נתמכים בטיפול פסיכו פיזי.

שיטת איזון חיים עובדת על שחרור דפוסים וחסמים באופן אנרגטי בגוף הפיזי וגם בגוף המנטלי, בשילוב עם פסיכותרפיה טרנס פרסונלית וטרילותרפיה מאפשר שיחה כנה בדרך לריפוי ולצמיחה, לתוכן החיים המהווים את גרעין המהות שלנו.

האדם חוזר להיות שלם.

מחכה לכם בקליניקה גם בימים אלה :)

שלכם,

טסה זילברברג

משלבת פסיכותרפיה טרנס פרסונלית, איזון חיים, טרילותרפיה, דמיון מודרך, הילינג, נשימה מעגלית ועוצמת הרכות.

בטיפול נלמד לבטא חלקים חדשים בזהות, כמו פאזל נאחד את החלקים שאינם מאוחדים עם האני השלם. נכיר את רצונות הרגש ונשמע את הפחדים של הראש שמונע אותם. נעשה סדר פנימי ונרגיע את הנפש, המיינד ואת הגוף כשלם.