נתינה

מאת: עדי דבי קץ

שנים התהלכתי בעולם בתהייה האם אני חברה מספיק טובה

יש את החברות האלה שהן סוג של יחידת קומנדו. אם אחת חולה הן מבשלות לה ומביאות לה, אם היא נשמעת שבורה הן יקחו יום חופש ויתייצבו להיות איתה. מן וייב כזה של באש ובמים.

ואני? אני לא יודעת אם אני כזאת. אם אומרים לי ״עזבי, אני רוצה להיות לבד״ אני נשארת עם הפשט ולא מניעה את האוטו. אני חוששת שאם אני אלך עם הסאבטקסט בסוף יצא שלא קראתי את המפה נכון והעקתי במקום לתמוך.

תכלס, אולי לפעמים יצא שבאמת לא קראתי את המפה נכון והדבר הנכון לעשות היה להניע את האוטו?

יאמר לזכותי שאני אחת שמתקשרת, מתעניינת ותומכת אבל לא מסתערת, ואז אני נשארת עם התהיה האם אני נותנת מספיק בחברוּת? מה אני נותנת שהופך אותי לחברה טובה?

אז מתוך ההתבוננות והלמידה של נושא הנתינה, למדתי קודם כל להכיר בכך שיש ערך רב בנתינה שהיא מתוך ה-being ולא בהכרח מתוך doing. אני נותנת דברים משמעותיים מתוך המהות שלי - תובנות, חוכמה, אהבה, אמפתיה, חום.

בנוסף אני אוהבת גם נתינה שקשורה ל-doing. אני אוהבת לתת מתנות מתוך היצירה שלי, אני אוהבת בכלל לקנות מתנות ולפנק במחוות קטנות שיאמרו לצד השני ״חושבת עליך״/ ״אוהבת אותך״. כשאני מארחת אני משתדלת לעשות את זה מכל הלב וזה גם סוג של נתינה.

עם זאת, כנראה מתוך תחושת ה׳האם אני מספיק טובה׳, הפכתי להיות צופה מסורה ואדוקה של אישיוז לגבי נתינה גם אצלי וגם אצל אחרים.

אלו מקומות בהם האגו שלנו מנהל את הנתינה, ומהמקום הזה מתחילים סיבוכים שיוצרים מועקות ומשקעים, ולפעמים גם יכולים לחרב מערכות יחסים משמעותיות. אז הנה לפניכם כמה דוגמאות:

⁃ נתינה מבלי למלא את עצמי, מבלי שיש הדדיות ואז אני מרגישה מרוקנת. נותנת באופן שזה כבר בא על חשבוני - על הזמן שלי עם עצמי/ הילדים/ בן הזוג, המשאבים שלי.

⁃ נתינה כאמצעי להחזקה- יצירת תחושת חוב אצל הצד השני. לפעמים זה כמובן לא מדובר, זה מתבטא באיזושהי אכזבה כלפי הצד השני שלא ממלא את חלקו כפי שאני מצפה. מנגד מי שנכווה בכך שהפעילו עליו מניפולציות נתינה כאלה יכול לחשוש מלהיכנס לאינטראקציות של קבלה (לא רוצה להרגיש אחר כך חייבת...)

⁃ הפרה רוצה לתת יותר משהעגל רוצה לינוק. נתינה יכולה להיות עודפת, חונקת אם היא לא מותאמת לצד שאמור לקבל.

⁃ האדם שמולנו לא מוכן למה שאנחנו רוצים לתת, זה לא פוגש אותו. זה יכול להיות מאד רלוונטי לנתינה של עצות והמלצות שהצד השני לא ביקש, ולפעמים גם אם ביקש, מערך האישיות והחיים שלו לא מאפשר לו כעת לקבל את מה שיש לנו לתת.

⁃ חשבונאות - כשהמחשב שבראש מנהל את הנתינה - אני אתן בדיוק לפי מה שקיבלתי או קודם אקבל ורק אחר כך אתן.

⁃ נתינה לצורך האדרה- אני לא נותן רק לשם הנתינה לאדם שמולי, חשוב לי שזה יראה ברבים שנתתי, שתהיה לזה תהודה רחבה.

המכנה המשותף לאלה בדרך כלל, יהיה איזשהו עניין לא פתור עם הערך העצמי. אנחנו משתמשים בנתינה כדי למנף לעצמנו את הערך העצמי מבחוץ, כדי שנרגיש שווים וראויים. אנחנו מרגישים שאם פשוט רק נהיה אנחנו בתוך הקשר זה לא יספיק, אולי לא ישארו לצידנו. אבל כידוע לפי החוק היקומי אתה לא יכול לקבל משהו מבחוץ עד שלא נתת אותו לעצמך מבפנים. אז הניסיון לרומם את הערך העצמי ע״י נתינה הוא מן בור כזה שלעולם לא מתמלא ורמת התסכול וההתחפרות בדפוס גוברת.

באיזון חיים אנחנו יודעים לסתום בדיוק בורות כאלה. באמצעות חיבור לגוף המטופל, תת המודע שלו יציף מקרה כזה בו יש מועקה סביב נתינה, או למשל חוסר איזון במערכת יחסים בין נתינה לקבלה. החכמה הגבוהה אליה אנו מחוברים תנחה אותי לאתר את השורש- שהוא הערך העצמי הנמוך, ישתקפו למטופל מראות נוספות שבהן חוסר הערך פוגש אותו, ומה המחירים שהוא משלם כשחוסר הערך מנהל אותו מאחורי הקלעים. בסופו של דבר, החכמה הגבוהה גם תנחה אותי כיצד להוביל את המטופל אל עבר שחרור והתמרה של חוסר הערך ודפוס הנתינה הלא מאוזנת. המטופל יחוש בגופו ויראה בדמיונו כיצד זה יכול להראות ולהרגיש אחרת. את הפוטנציאל הזה שאפשרי עבורו אנחנו מורידים ומקעקעים לתוך המציאות הקיימת.

באופן הזה מתחוללים שינויים משמעותיים בפרק זמן לא ארוך, כיוון שאנו חוזרים למקום בו החל הדפוס הלא בריא ושם מבצעים את השחרור.

ב-4 השנים האחרונות בעבודתי בלייטהאוס אני ממשיכה ללמוד על נתינה. אני רואה כיצד לימור ותום בוחנים את הנתינה שלהם ומדייקים אותה אל מול המטפלים והמטופלים. אני רואה כיצד הם מרחיבים אותה אל השכנים, עמותות שונות וקהילת איזון חיים בארץ ובעולם.

מתוך כך גם הנתינה שלי כמטפלת וכאדם מושפעת, מתרחבת, מתדייקת. מוזמנים לבוא ולחוות ממנה באהבה.

עדי דבי קץ - מטפלת בכירה בשיטת איזון חיים ופסיכולוגית חברתית-ארגונית