מאת: עדי דבי קץ
האמיתיות של כל אחד ואחת מאיתנו היא מעין גרעין שנמצא בתוכנו.
המהות שלנו שאיתה הגענו לכאן ואותה נועדנו לבטא.
נסיבות החיים גורמות לגרעין האמת להתכסות על גבי שכבות של הגנה.
המיינד שלנו נאחז בהגנות כדי שלא נחווה שוב כאב.
כאשר אנחנו מצליחים לפעול מתוך הלב ולהשקיט את המיינד, האמיתיות הזו שלנו יכולה לפרוץ קדימה מתוך שכבות ההגנה. זה נקרא "קוהרנטיות לב" ויש טכניקה שניתן ליישם כדי להגיע למצב הקוהרנטי הזה.
בימים כתיקונם, זו עבודת ההתפתחות המשמעותית של חיינו, בימי קורונה אותו התרגיל ישמש אותנו לשמירה על גרעין האמת שלנו בטוח, על ידי הפחתת הסטרס וחיזוק המערכת החיסונית.
כל ההסברים והרציונל כאן לפניכם.
כשאנחנו תחת איום פיזי, הגוף מגייס את מירב משאביו כדי שנוכל לעשות מה שנדרש על מנת להציל את חיינו.
אנרגיה ומשאבים נשלחים לאיברי הקצה, לגפיים, לשרירים, לתפקודי המוח הבסיסיים וההישרדותיים. זאת על חשבון אנרגיה זמינה במערכות כגון מערכת החיסון, מערכת הפרשת רעלים, מערכת העיכול ותפקודי מוח גבוהים (זיכרון, ריכוז). כלומר בזמן סכנה תפקודם של כל אלה פוחת משמעותית.
העניין הוא שהגוף לא יודע להבחין בין איום חיצוני ממשי לבין תסריטי איום שרצים לנו בראש ללא הרף.
הסטרס הרגשי, פחדים וחרדות מוציאים את הגוף משיווי משקל באותה מידה שבריחה מטורף מוציאה. בגדול מערכת התגובה ללחץ אמורה לפעול במאומץ רק כמה דקות ואז לשקוט.
לצערנו, תחת אורח החיים בחברה המערבית, הכפתור שמפעיל את מערכת התגובה ללחץ נשאר בעצם לחוץ כל הזמן ולא מצליח להיכבות ולהביא את המערכת לרגיעה. כבר הוכח מחקרית שסטרס הוא הגורם העיקרי לכל המחלות הכרוניות שפושות בחברה שלנו.
ומה עכשיו בימים האלה ? כשהקורונה סובבה את כפתור העוצמה של הסטרס לגבהים שלא הכרנו בסקאלה?
קשה להישאר אדישים למספרים המטפסים מיום ליום, לטונים הדרמטיים בחדשות, למראה אנשים מוטרדים במסכות בכל מקום.
מבלי לנסות להלחיץ, הוירוס הרי עמיד וכבר די מפושט, אך אין לו חיים משלו. הוא צריך לחדור את התאים שלנו ולהשתלט עליהם כדי שנחלה.
כשהמערכת החיסונית מוחלשת מהסטרס, זו מבחינתו הזמנה פנימה לשהות באכסניה הזו. כשהתדר של מערכת החיסון אינו מוחלש מרגשות שליליים והיא באיזון, הוירוס בוחן את המקום וממשיך לחפש אכסניה אחרת, כזו שפשוט יותר לחדור אליה.
מרוץ החיים שיוצר הרבה מהסטרס בשגרה שלנו די פסק. אז כולנו קיבלנו כעת מתנה -זמן ופנאי כדי להרגיע את הסטרס ולחזק את התדר של מערכת החיסון.
בואו נהיה ריאליים זו אולי לא התקופה להגיע לשלוות עולמים ולרוגע של נזירים טיבטים.
מה כן? אנחנו רוצים לעבור ממצב של חרדה ולחץ מוגברים למצב של דאגה מנוהלת. במקום שהפחד ינהל אותנו, נהיה רק מודאגים כי המצב מדאיג, אבל בתחושה שאנחנו עדיין בשליטה, מתנהלים באחריות, וכשאנחנו נחשפים לסטטיסטיקות או יוצאים לסופר אנחנו עדיין יכולים לנשום ולא להיחנק מהתחושה שהווירוס תכף סוגר עלינו.
אז איך עושים את זה? רושמת כאן תרגיל קטן באדיבות מכון המחקר Heartmath.
5 דקות או 10, אם תעשו פעמיים ביום. אפשר לקרוא לזה מדיטציה, אבל חשוב להבהיר שזה לא רק נשימות שנועדו להרפיה. להבדיל מהרפיה, יש פה את העניין של לעורר אחרי הרגיעה גם רגש חיובי, וזה עושה את התגובה ההופכית מרגשות שליליים - זה יוצר טריגר של 1300 תגובות ביוכימיות שנמשכות כ-6 שעות לאחר התרגיל, ומעוררות את מערכת החיסון, הורמוני אנטי אייג׳ינג, חיזוק המערכת הקרדיו וסקולרית ועוד דברים טובים. השקעה קטנה ומשתלמת, והרגל בריא בכלל גם לחיים שאחרי הקורונה.
לתרגיל יש שני שלבים:
1. מקדו את תשומת לבכם באזור הלב (ניתן לשים יד או אצבע על הלב כדי לפקס את המודעות לשם). דמיינו שהנשימה זורמת פנימה והחוצה מתוך הלב או אזור החזה, תוך כדי שאתם נושמים מעט עמוק ולאט יותר מהרגיל. (אפשר לשאוף 5 שניות ולנשוף במשך 5 שניות או בקצב אחר שמתאים לכם). דמיינו שעם כל נשימה המיינד והרגשות שלכם הולכים ונרגעים. (* כשאתם מצליחים להאט את הנשימה אתם משדרים לגוף שאתם במקום בטוח ואז מערכת התגובה לאיום נכבית סוף סוף והורומוני הסטרס מפסיקים להשתחרר).
2. עשו ניסיון כן לחוות רגש בונה וחיובי. זה יכול להיות אחד מארבעה או איזשהו שילוב של : אכפתיות, הערכה, הודיה או חמלה. הרגש יכול להיות מופנה לאדם אהוב, חיית מחמד, מקום מסוים או חוויית הישג שלכם. נסו ממש לשחזר את התחושות.
בכל פעם שתשומת הלב בורחת, או שעולה משהו שגורם לכיווץ ואי נעימות, חוזרים לשלב 1 ומתמקדים בלנשום דרך הלב. נסו להחזיק בתחושת הרגש החיובי 2 דקות בערך.
להנחיה קולית של התרגיל באנגלית ניתן להכנס לכאן:
במדיטציה כמו בכושר, האפקט הוא מצטבר ולכן יש חשיבות להתמיד ולתרגל מדי יום.
ואם תרצו להמשיך לקדם את ביטוי האמיתיות שלכם, את המימוש וההגשמה בכל תחומי החיים אשמח מאד שניפגש פנים מול פנים בלייטהאוס - אי של שלווה במרכז ת״א, ביום שאחרי הקורונה.
עדי דבי קץ
מטפלת בכירה בשיטת איזון חיים ופסיכולוגית חברתית-ארגונית
