רבגוניות משתקפת

מאת: סילביה לרנר דדון

התנדבתי לכתוב ללייטהאוס, הבית החם שמאגד תחתיו גישות רבגוניות של מטפלים מדהימים ומקצועיים, בנושא החודש - רבגוניות.

לייטהאוס הוא לגמרי house of love ואני שמחה להיות חלק מהמשפחה החמה הזו.

אנו חיים בעולם רבגוני, ססגוני, פסיפס של צבעוניות אנושית על כל גווניו.

אצל כל אחד מאיתנו זה משתקף החוצה אל המציאות ההולוגרפית שלו בצורה אחרת.

החל מהאנשים, מהנוף המשתקף מול ביתנו, הסביבה שבה אנו עובדים, האנשים שנמצאים בו ועוד.

הרבגוניות מתקיימת בכל מקום, בטבע, באדם ואפילו בתוך אותה משפחה.

יצא לי לא פעם לרקוח תמציות פרחי באך לבני משפחה אחת בעקבות סיטואציה מסוימת.

4 אנשים שונים, עם 4 צרכים שונים, כולם באותה הסיטואציה, כולם באותה המשפחה

לכל אחד מהם רקחתי פורמולה שונה בהתאמה אישית, למרות החוויה המשותפת לכולם.

הסיבה לכך היא מכיוון שהסימפטום לאותה הבעיה הוא שונה מאדם לאדם, בהתאם לאישיות והטמפרמנט שלו ובהתאם למנגנון הרגשי. למשל, במיגרנה, הסיבה היא במקור הרגשי שלה ולא במיגרנה עצמה. לא בכדי, סיסמתו של ד"ר אדוארד באך "טפל באדם ולא במחלה" זהו סוד הקסם.

יש בתוכנו רבגוניות של רגשות, דפוסים ומנגנונים שלחלקם אנו אף לא מודעים ומעצם כך הם מנהלים אותנו, מנהלים את הבחירות שלנו בחיים ויוצרים לנו מציאות שלא בחרנו.

כמו מה למשל?

אוהווו לא חסר! ביקורתיות, דחיה, תישארי קטנה, לא מספיק טובה, לא רואים אותי, דרמתיות, בדידות, נעלם/נאלם, חרדתיות... ויש עוד מלא, תוסיפו משלכם....בטוחה שתמצאו 😊... מכירים את המשפט "עד שלא תהפוך את תת המודע למודע, הוא ינהל את חייך ואתה תקרא לזה גורל" (קארל יונג)...? 😊

אז מה עושים?

איך אני עוזרת למטופלים שמגיעים אלי? יחד אנו לומדים לזהות את הדפוסים והמנגנונים הרבגוניים שמנהלים אותנו על ידי מודלים סדורים של חקירת התודעה. ומה קורה אז? מעצם הזיהוי כבר 50% מהריפוי נעשה, ובשלב הבא חוקרים אותו: מאיפה זה מוכר לי? איך הוא מרגיש בגוף? מאיפה אנו מכירים אותו בעוד תחומים בחיינו? מאלו תקופות בחיי, מהעבר? מהילדות? מה הרווח הלא מודע ממנו? ממה הוא שומר עלי? מה התפקיד שלו? מה יעזור לי לשחרר אותו? מה אהיה בלי זה? מה מפחיד לשחררו? ועוד...

רק כשמבינים את הרווח, והכוונה היא לרווח שבתת מודע, רק אז עוברים לשלב הבא, ההתמרה.

כלומר, לבחור אחרת. אנו לומדים להרחיב את סל התגובות שלנו, כשאנו מזהים את הדפוס מרים את ראשו מיד בוחרים אחרת, שונה מהאוטומט, ואם לא הצלחנו בפעם הראשונה זה גם בסדר, יהיו עוד נקודות יציאה בסיטואציה שבה נוכל לבחור שוב אחרת.

ככל שנדע לנהל זאת, כך נלמד לשחרר את הנרטיב של חיינו, את הסיפור הזה שאנו מספרים לעצמנו כל החיים של ה"דחוי/ה", " לא מספיק טוב/ה", דיכאוני, חרדתי, כל אחד והנרטיב שלו... ואז אנרגיה חדשה תכנס למערכת וכך גם יכנסו פוטנציאלים נוספים ומגוונים של חוויות מציאות חדשות.

אנו מורכבים מגוונים רבים של רגשות ותכונות, יפים יותר ויפים פחות.

הגענו לפה כדי ללמוד ולהתפתח, לשחק את משחק החיים, משחק של אור וצל שמתקיים בתוכנו,

והרעיון הוא לתת להם מקום. זה מתחיל מהיכולת להרגיש כן, להיות ב- .BEING

הרעיון ב BEING איננו לא לעשות כלום, אלא כשתעשו פחות תשיגו יותר, תבזבזו פחות אנרגיה על רעשים מסביב ומשימות תפלות. ומה תקבלו? דיוק, סינכרוניות, שלמות פנימית, חיבור למי שאנחנו באמת, ורק משם תגיע הקפיצה הקוונטית להגשמה.

תכלס הכל עניין של בחירה ולנו יש את זכות הבחירה! איך יודעים מה ומתי? הרי יש מלא, ובתוך כל בחירה יש מגוון.

זכות הבחירה מתקיימת ברובד התודעתי, הזכות לבחור איזו משמעות תינתן לחוויה שהבריאה מזמנת להתנסות בה או שהתודעה בוחרת להתנסות בה. אין הכוונה בבחירה בין מלפפון לגזר או בין פניה ימינה לשמאלה אלא מדובר בבחירה שהיא מהווה התפתחות משמעותית לתודעה כמו נישואין, הקמת משפחה, גירושין, קריירה. רק תבחרו, המגוון רחב...

אנו מוקפים בשדה של פוטנציאלים וכשאנו מתפתחים אנו נפתחים לשדות חדשים לרטטים חדשים, לאנשים חדשים, השיקופים הם כולם אנחנו ואנשים שכבר לא דומים לנו בתדר יפלטו מהשדה שלנו. אם הם יישארו, זה אומר שגם הם התפתחו כמונו כי כל העניין הוא פשוט "דומה מושך דומה".

וזו הרבגוניות: ביקום שמתקיימת בשדה אחד שבו כולנו מחוברים. כלומר, ברבגוניות הזו של האנשים יש המון מן הדומה, כולנו אחד.

מבלבל נכון?

האחדות מתחילה מבפנים. זה אומר לעשות שלום קודם כל בתוכנו, שלום עם חלקי הצל שלנו, שלום עם החלקים שאנו פחות אוהבים בנו, שלום בין האונות שלנו, זה אומר לקבל את עצמנו כפי שאנחנו,

לקבל את עצמנו ללא כל שיפוט. ואז השלום הפנימי שבתוכנו, יהדהד החוצה וישתקף במציאות ההולוגרפית שלנו. אז מה אכפת לכם לעשות שלום עם עצמכם? תנסו, מקסימום תצליחו.😊

רק כשתבחרו להרגיש, ולהיות קצת ב- BEING תצליחו להבין.

תתחברו לרגש, שהינו הגשר הנפלא למציאות שאנו חיים בה. להיות ברגש זה להיות בנוכחות, זה המקום שממנו נגדל, שממנו העוצמה שלנו תתפתח.

זכרו שרגש הוא רטט שמושך צורות מחשבה שממגנטות חוויות והן יכולות להיות רבגוניות, מטובות ועד הרסניות, העיקרון שפועל בכל מה שנוגע לרגשות הוא כזה: ככל שתאבקו ברגש ותנסו להדחיקו או להעלימו כך הוא יגדל. רגש מודחק הוא לא פראייר, הוא יתפרץ בטיימינג הכי מפתיע בחיינו.

לכן הדבר הראשון שאני מלמדת זה להרגיש, וכמה שיותר, אפילו להרגיש שמחה, יש כאלה שלא בדיוק יודעים איך זה מרגיש, ובטח גם את הרגשות הכואבים בשלב הראשון. ואז בודקים מה יושב מתחת, מה מנהל אותו. בדרך כלל ניתן לאפיין את רוב האנשים שפוחדים להרגיש כאנשי ה- DOING. מכירים את אלה שהיום שלהם רווי במשימות ומטלות? זה בא ממקום של מנגנון הישרדותי, של לא להרגיש את הכאב והחרדה.

אנו לומדים לקבל את הפחד, לעבור דרכו, להקשיב לו, לתת לו אהבה, להיות בחמלה כלפי עצמנו, פחות ביקורתיים ונוקשים, ככל שנתעלם, שנדחיק, נתקרבן ולא ניקח אחריות - המציאות שלנו תשקף את זה.

ומה הפתרון? לקחת אחריות!

להפסיק לשאול למה זה קרה לי ולהתחיל לשאול מה זה בא ללמד אותי?

באהבה,

סילביה לרנר דדון

מומחית לשינויים בקריירה ובהגשמה

בשיטת המטאיזם (חקירת התודעה) ומטפלת בכירה בפרחי באך