תמיד ידעתי שיש לי בעיית מחויבות, אבל עד ש"לייטהאוס" נכנס לחיי, לא שיערתי עד כמה.
לפני כמה שנים, באחת הסדנאות של ג'ף לוין (מפתח שיטת "איזון חיים"), שמעתי את לימור אלבלנסי מספרת על מרכז המטפלים שהיא ותום הנדל חולמים לפתוח. מרכז שיאגד מטפלים מאסכולות שונות, תחת המטריה של שיטת איזון חיים.
האוזניים שלי מיד הזדקרו בסקרנות. החלום שהיא תיארה והמחויבות שלה לחלום הזה, קסמו לי, ונורא רציתי להיות חלק מהחלום הזה, חלק ממשהו גדול יותר. משנת 2003 אני עובד לבדי, מהבית. לא יכולתי לדמיין את עצמי עובד במקום אחר מחוץ לחדר הטיפולים האהוב שלי. אבל למרות זאת, קצת נדחפתי, ואמרתי ללימור שאשמח להיות חלק מהמרכז לכשיפתח.
לימור שמחה, ואמרה, "נדבר כשזה יהיה קונקרטי".
לפני כשנה היא התקשרה: "זה קונקרטי, כבר יש מקום, והשיפוצים יצאו לדרך. האם אתה אתנו?".
החלק של להגיד "בטח" היה החלק הקל. החלק המאתגר יותר היה להבין למה בדיוק הסכמתי...
לפני לייטהאוס הייתי מחויב רק לעצמי ולמטופלים שלי. כעת הסכמתי להיות חלק ממשהו גדול הרבה יותר, שאולי ידרוש הרבה יותר...
כשהתחלתי להבין את גודל המשימה, פחד המחויבות שלי התעורר, וחימם את ידידו, אזור הנוחות שלי, ויחד הם התחילו לבחוש: בשביל מה אני צריך את זה? כבר יש לי קליניקה בביתי בתל אביב, כבר יש לי מטופלים, בשביל מה אני צריך להיות מעורבב עם עוד מטפלים? בשביל מה להתחייב לטפל בצפון העיר ביום קבוע, בשעות קבועות, כשאני יכול עכשיו לעבוד מהבית מתי שארצה? מה אם הם ירצו ממני דברים שלא ארצה לתת? מה אם....
באותו זמן לא הבנתי איזו גדילה ההתחייבות הזו תעביר אותי. אבל, כנראה שהרגשתי שאעשה טעות אם אוותר על ההזדמנות. שאם מתעוררת בי התנגדות שמגיעה ממקום של פחד ממחויבות, אז כנראה שהדבר הנכון יהיה דווקא ללכת קדימה אל הלא מוכר, והלא נוח. כי רק משם תוכל לבוא צמיחה. תשאלו כל צמח, ששודרג מעציץ קטן בבית אפלולי, ונשתל באדמת גן.
עבורי, הדבר העצמתי בהצטרפות לצוות לייטהאוס היה התובנה שאני לרצות להיות מטפל טוב עוד יותר, וגם חשפה אמת לא כל כך נעימה - שבעצם עד לאותו רגע, לא התחייבתי לעצמי כמטפל, לא במאת האחוזים.
וזה מוזר, כי מהצד נראה שאני מחויב לגמרי. הרי אני כבר שנים על גבי שנים לא מפסיק ללמוד מגוון שיטות טיפול:
כאיש של מגע ותנועה, כמתרגל שאדו-יוגה, ופילאטיס, וכרוקד בשיטת OPEN FLOOR, הלכתי בתחילת המילניום ללמוד עבודת גוף בבית הספר למגע ותנועה של אבי בחט, שם למדתי עיסוי אינגרטיבי, שזהו עיסוי עמוק, שמפחית מתחים, כאבים ומחזיר את שרירי הגוף לאורכם המקורי; למדתי את שלושת השלבים של שיטת טרייגר, שהיא שיטת מגע ותנועה, נעימה ומדויקת, שמלמדת את הגוף לזהות ולשחרר בעצמו את המתחים שהוא אוגר; למדתי עיסוי איורוודי, שזהו עיסוי שמגיע מהרפואה ההודית, שעובד על המארמות, נקודות האנרגיה של הגוף ומכניס לעיסוי זרימה של אנרגיית חיים. ועל כל השפע הזה יש גם את עולם איזון החיים, שיטת טיפול אנרגטית מטורפת בעוצמתה, שיודעת לשחרר מתוך הגוף את הרגשות והסיפורים שמנמיכים את התדר האנרגטי שלו ומחלישים אותו, ומתמירה אותם ברגשות חיוביים יותר.
בקיצור, יש לי שפע של כלים. אני ממש אולר שוויצרי של טיפולים. אבל כל הכלים האלה, כל הידע הזה, איזה מטפל הם עושים אותי? אני מעסה? מטפל טרייגר? מטפל באיזון חיים? האם אני צריך לבחור?
ההזמנה לעבוד בלייטהאוס הכריחה אותי להתמודד עם השאלה הזאת, ואילצה אותי לבדוק את המחויבות לעצמי כמטפל, כמטופל וכאדם. כי החלק הקל הוא ללמוד – החלק הקשה הוא להבין מה לעשות עם כל הידע האדיר הזה. ואני אסיר תודה ללייטהאוס שלא ויתרו לי, ובשנה האחרונה ליוו אותי במסע של חיפוש והתפתחות (אני עובר הרבה איזונים של לייף אליינמט עם תום), ונתנה לי רשות להבין שריבוי השיטות שלמדתי לא מחליש אותי כמטפל שמסרב לכאורה להתחייב לכלי אחד, אלא מאפשר לי חופש גדול להגיע אל המטופל מכיוונים שונים, הפיסי, התנועתי, הרגשי, האנרגטי.
כי יש מטופלים שצריכים רק מגע עמוק שיפרוק את המתח שמאבן את גופם, ויש מטופלים שצריכים מגע תומך ומחבר שיגרום להם להרגיש מחוברים ומקורקעים, ויש מטופלים שצריכים רק לשחרר את הרגשות הקשים שנתקעו להם בגוף, ויש מטופלים שצריכים הכל ביחד.
האלכמיה של כל הכלים יחד, יוצר משהו חדש, מין "עיסוי רגשי", שילוב של טיפולי מגע ואיזון חיים, מיזוג מזוקק של הגוף והנפש, שמפגיש את המטופל עם המקומות שבהם הוא מכווץ, מקוצר, מוחזק, ומאפשר לו לא רק להשתחרר מכל אלה, אלא גם מהרגשות שגרמו לגופו להיות באי נוחות או כאב.
המחויבות שאני צריך היא לא לשיטה אחת, או אסכולה אחת, אלא לייעוד שהעולם הציע לי, ולידיעה שכל עוד אני מחויב לעצמי כמטפל, הכלים שיש לי ישרתו אותי כדי לעזור למטופלים ליהנות מאפשרויות קיום נעימות יותר הן בגוף והן בנפש.
ואתם, משפחת לייטהאוס, מוזמנים להצטרף למסע שלי, להצטרף אל קבוצת המטופלים שלי שכבר התחייבתי אליהם, והם אליי, ואפשרו לי להיכנס למרחב הפרטי שלהם, בגוף ובלב. כי רק שמתחייבים, החיים קורים באמת.
לא סתם המילה "חי" נמצאת בלב המילה "התחייבות".
ארנון פרידמן הוא חלק מצוות המטפלים של LIGHTHOUSE ומטפל במגע ושיטת "איזון חיים".
מוזמנים להכיר את צוות המטפלים שלנו בלינק הבא- https://www.lighthousetlv.com/therapists