קדושה עבורי זו היכולת לחוש באופן ישיר את החיים, להיות אחד עימם, להגיד להם "כן" במובן הכי עמוק של המילה.
וזה מתגלם בכל כך הרבה אופנים, בכאן ועכשיו, בחיי היומיום. אפשר לחוש את זה בכל מיני רגעים של התפעמות, ושל פעימה בלב, של היכולת לחוש לרגע את האחדות שאנו. זה נמצא לפעמים ברגעים הכי קטנים.
זה יכול להיות אותו הרגע של מבט עיניים, מפגש של לב אל לב, בתחושת אהה כשהשמש עולה בבוקר בכתום מיוחד, ושונה כל יום בגווניו. זה מגיע ברגע של ריצה בחמש בבוקר שבו תשומת הלב היא לא על הקושי אלא על פעימת החיים באותו הרגע. זה לתת יד לילד שלנו, להיות שם בשבילו. זה לראות כיצד פרח שמקבל מים מתחיל להזדקף, זה להסכים לאהוב את מה שיש. אלו אותם הרגעים שאנו עוצרים את האוטומטים של היומיום, ופוסעים מעבר לפיצול שיצרנו ביננו לבין סביבה, לרגע נעצרים מוכירים ומכירים בחסד שנמצא, מרגישים את הקדושה שברגע.
אני נזכרת ברגע כזה לפני חודשיים, יושבת עם מעגל אנשים על מרפסת בכנס התמקדות ביוון. אנו קבוצה של אנשים, ואני מנחה את המפגש בו אנו מנסים דרך חוויה אישית ופנימית לומר משהו על הרוח בחיי היומיום, כיצד זה מבצבץ בפרטים הקטנים של החיים. ואז זה פתאום קורה, אני חשה את המרחב המשותף, לרגע כמעט שומעת את פעימות הלב של כולם, במן סנכרון מדויק. אנשים ממקומות שונים בעולם, תרבות שונה, דת שונה וחיבור שהוא מעבר למלים. אני צופה במים המרצדים של הים הרחב, הנוף שנשקף מן המרפסת בה אנו יושבים, ים רחב והרים רחוקים, וחשה את כל הטבע הזה מהדהד לנו בחזרה. כולנו אחד.
כמי שמלווה אנשים קרוב לשלושים שנה, אני מוכירה את הרגעים הללו של החיבורים. כשפתאום נעלמים המסכים וישנה נוכחות משותפת לרגע מסוים, שמתרחש "בכאן ועכשיו". רגע בו אדם פוגש את עצמו.
מה שפתח ועדיין פותח לי שער גדול לרגעים אלו זו ההתמקדות. ההתמקדות מחברת בתוכי את כל העולמות – גוף נפש מחשבה ורוח.
התמקדות היא פילוסופיה ופרקטיקה שמלמדת אותנו לעצור, לחוש, להיות ערים לחיים שבתוכנו, להקשיב באופן חדש לעצמנו, ולפגוש עומקים ומרחבים חדשים שמתרחשים תמיד "כאן ועכשיו".
בהתמקדות אנו לומדים לעצור, להפנות שימת לב מיוחדת, שקטה, סקרנית, מקבלת למשהו שנע, חי, פועם, רוצה ביטוי בתוכנו... אנו לא מחפשים את זה במיינד.. אנו מסכימים להיות בסוג של סקרנות והמתנה, עד שהחוויה מתגלה, דרך הסנסורים של הגוף. לפעמים זה בתוכו, לפעמים חשים משהו במרחב הרחב יותר שלנו.
ובאותם רגעים אנו שותפים, אנו שותפים להתהוות חדשה בתוכנו. משהו מתהווה, מסכים להתגלות לנו, ולקחת אותנו צעד מקדם חיים קדימה.
זהו מבחינתי קדושה, להיות אחד עם החיים, שפועמים בי ושעוברים דרכי.
כשאנו פוגשים את עצמנו כך, מעבר לתבניות, מעבר לסיפורים, בחוויה ישירה – אנחנו משתנים, זה מורגש בגוף וזה קורה "בכאן ועכשיו".
אני מלמדת התמקדות מעל לעשר שנים, וכל פעם נפעמת מחדש על האפשרות הזו. על הרגע הזה הכל כך פשוט. אני אוהבת לראות את המבט בעיניים של התלמידים שלי, כשנפתחת להם הדלת, את הוואו.. את ההתפעמות, את ההתפעלות מהמפגש הכך כך אמיתי עם עצמם. מפגש שתמיד יש בו חיים, גם אם פוגשים משהו קשה. אני מתפעלת כל פעם מחדש כיצד זה משנה את חייהם. פשוט כך.
זו קדושה.
המפגש הזה של אדם עם עצמו באופן כזה, מכיל כל הזמנים, את כל ההתנסויות, את העבר והעתיד.. כפי שזה מתגלה עכשיו. ויש הזדמנות, להתיר, לרפא, להרפות, לגלות, להתחבר ולהיות שותפים למלאכת החיים.
ואני שמחה ללמד השנה ב lighthouse – אני מאמינה שהסביבה היא חלק ממי שאנו. לייטהאוס עבורי הוא מקום שיש בו הזדמנות לפגוש רגעים שכאלו, ולעשות תהליכי חיים בעלי משמעות גדולה. זה טמון באופן ההתייחסות האנושית, באהבה הפשוטה, ברצון האמיתי לעשות הבדל, לרפא ולהזכיר לנו את האור שבנו. זה טמון בפרטים הקטנים, במרחב שיש בו מפגש אנושי וכמיהה לאמיתי ביותר, לפשוט ולנשגב.