הבריאות שלנו נעה בין תנועה, תזונה והזנה טובה לנפש.
כשאנחנו מתבוננים בטבע, אנחנו עדים לחיים בתנועה. העץ הצומח מעלה לכיוון השמש, הציפורים המשייטות בתעלת האויר או כלב משקשק בזנבו בעירנות. תנועת העננים והגלים מלמדת אותנו שהכל משתנה כל הזמן.
אני אוהבת להתבונן על זאטוטים שערוץ התנועה שלהם פתוח וזורם. כשהם רוצים משהו הם נעים לעברו בכל הכח. כשאינם חפצים באוכל הם הודפים אותו. כשהם שמחים ומשחקים הם צוחקים ומחייכים. כשהם כועסים ומתוסכלים נשמע אותם כשהם צועקים ורוקעים ברגליים. כל גופם מבטא בטבעיות את הרגש שהם חשים.
ההלימה בין הרגש והפעולה היא בעצם הביטוי של בריאות. כשאני רוצה משהו אני עושה זאת. וכשאיני רוצה איני עושה. בצורה זו ישנה זרימה טבעית בין עולמי הפנימי עם רגשותיי, תחושותיי, צרכיי ורצונותיי לעולם החיצוני בו אני מוצאת דרך לבטא אותם.
כשישנה אי הלימה בין הרגש למעשה, למשל כשיעלה רגש כמו עצב או כעס ולא יהיה לו ביטוי חיצוני בקשר, תהיה הנכחה גופנית של הרגש הטמון בגוף כמו מתח שרירי, נשימה רדודה, בעיות בעיכול או בשינה, מצבי רוח ותחושה כללית של חוסר סיפוק ביקורת עצמית, תסכול, ספק, בושה, חוסר אונים ודכדוך.
מזמינה אתכם לעלות בזכרונכם סיטואציה בה לא רציתם ללכת למקום מסוים ובכל זאת עשיתם זאת או סיטואציה בה רציתם לעשות או לומר דבר מה ומשהו בכם נעצר ולא עשיתם זאת.
אנחנו יכולים ללמוד כל יום מחדש לעשות גשר לתנועה הטבעית האוטנתית שלנו. אפשר להתחיל לאט לאט בביטחון לשנות ולשחרר דפוסי תנועה ונשימה שהתקבעו, וליצור הרגלים חדשים תוך שאנו עוברים בעדינות מכיווץ להתרחבות בביטוי סומאטי.
כמו שכתב יואל הופמן "תארו לעצמכם שיכולנו לחבק את עצמנו כך ולעבור ממקום למקום כמו תינוקות גדולים שנושאים את עצמם. היינו מרגיעים את עצמנו כמו שאימהות עושות כשהן מנענעות את התינוקות שלהן באוויר ושרות להן שירי ערש".
מזמינה אתכם לקחת כמה רגעים עכשיו פשוט לעצור, לנשום עמוק ולעצום עיניים. לשים לב לצלילים, לתחושה על העור, לטעם בפה, לנשימה שיוצאת ונכנסת דרך הנחיריים. לסרוק את הגוף ולשים לב היכן יש תחושה נעימה של התרחבות והיכן ישנה תחושה של כיווץ או מתח. רק לסמן ולתחם. ועכשיו מוזמנים לנוע במקומכם ולשנות קמעה את התנוחה. להתמתח למעלה ולצדדים. להעמיק את הנשימה. לנשוף החוצה בקול אנחה. אם עולה דחף לקום ולעמוד או לשבת או לשכב להענות לדחף. אפשר לחבק את עצמיכם כשכפות הידיים מונחות בבית השחי. שימו לב מה קורה לתחושה בגוף כשמתאפשר לו לנוע בחופשיות ובטבעיות.
יש לנו כל יום הזדמנות לבחור מחדש להקשיב לקול הפנימי שלנו שיודע מה מדויק עבורו. מתי לנוע ומתי לנוח.
מתנועה חדשה של המבט שלנו, שימת הלב לקשב, העמקת הנשימה ועד התרחבות דרך הליכה, ריקוד ושירה אנחנו בוחרים לנוע לקראת החיים.
דרך הגוף אנחנו מסוגלים להתמיר מצבי תודעה מורכבים בבריאים ולתת לעצמינו הזנה טובה בתנועה, בתזונה ובקשר.
ההתמרה של התנועה בגוף מביאה להתמרה ולאיזון בתוכינו. ברווחה הנפשית שלנו.
הנוכחות המודעת שלנו בגוף מביאה גם לנוכחות מודעת שלנו במערכות יחסים ובחיים.
מהו האדם, תגידי / אמה שם-בה אילון
מהו האדם אם לא סכום התנועות בגופו
מהו האדם אם לא התנקזות
מתוך מי שהוא אל תוך מי שהוא באמת
מהו האדם אם לא האנושות כולה
הרוצה לפרוץ דרך אל עצמה
בעדו
מהו האדם
אם לא סוכה ארעית במדבר
להציץ מן החרכים
מהו האדם
אם לא האהבה ושברה ואהבה עמוקה ממנה
איריס ארגיבנד היא מטפלת מוסמכת בביוסינתזה - פסיכותרפיה גופנית. הטיפול הוא מבוסס קשר. בלב התחוללה הפגיעה הראשונית ובו טמון גם הריפוי.
הגוף הוא חלק חשוב בטיפול שבו אנחנו לומדים לפתח מודעות גופנית, להיעזר בתחושות גופניות לזיהוי וביטוי רגשות ולהישען על הגוף כעוגן להתמודדות בזמן מצוקה.
הטיפול בביוסנתזה מתאים לאנשים שנמצאים בתקופת משבר, חשים תקיעות, מתח ומועקה, חוסר שקט, חוסר משמעות, חווים חרדות ופחדים, עצב ודיכאון, מצוקה וחוסר אונים, קונפליקט, קושי במערכות יחסים ומימוש עצמי ורוצים עזרה וליווי בתהליך התפתחותי לביטוי האמת הפנימית שלהם במציאות החיצונית.
