כל חיי אני בתנועה, התנועה הצילה אותי ממוות. ממש.
כשהייתי ילדה הייתי בתנועה פחות רצונית, עברתי משפחות, משפחת אומנה ילדת חוץ בקיבוץ, ואחר כך קצת בית אמא, כשסיימתי את הצבא, מרצוני כמובן יצאתי לנדוד ברחבי ארה"ב, וגם כמשפחה עברנו לא מעט מקומות, ערים ומדינות.
הדבר היחיד שנשאר ממש עקבי בחיי מאז שאני זוכרת את עצמי זה שאהבתי לנוע, כל חוגי התנועה האפשריים אני הייתי בהם, הראשי היה הריקוד, אחריו שחייה, אתלטיקה קלה, סקי בחורף, ריקודי עם. בתוך כל זה למדתי לנגן פסנתר וחליל ואהבתי מוזיקה וריקוד הכי.
בגיל העשרה חליתי באנורקסיה, שלוש שנים בהם אני מתנדנדת בין אנורקסיה לבולימיה שוב ושוב במחול שדים מטורף שהנפש שלי רקדה את ריקוד ההשמדה של האני, של הערך עצמי, של החיים עצמם. חיפשתי לשחרר כאב שהיה בי עמוק, הנפש הייתה כל כך כאובה שהרגשתי גועל מעצמי וחיפשתי לשים לזה סוף.
וגם כאן לא יכולתי לוותר על הדבר היחיד שעזר לי לזעוק לעזרה, לא דיברתי, לא סיפרתי על כאביי, רקדתי אותם. הבעתי אותם בדרך שרקדתי בתנועה ללא מילים, בצעקה בלי קול, זרקתי את גופי שוב ושוב על הארץ, רקדתי קבורה, קשרתי את עצמי ככבולה כאזוקה, הריקודים שלי היו קשים הם באו ממקום של כאב.
כשהחלמתי, ונכנסתי ללימודי אנטומיה של גוף האדם, גיליתי הורמון המצוי במוח באופן טבעי אנדורפין הוא הנוירוהורמון העיקרי המווסת את מצב הרוח בזמן פעילות גופנית הוא משתחרר בגוף וגורם לתחושת אופוריה, תחושתו דומה לתחושת הסמים האופיאטיים, הוא נקרא בסלנג "הסם של הטבע" , "הסם הטבעי של הספורטאים" יש לו תפקיד חשוב בשליטה על כאב ועל התנהגות רגשית כמו פחד, מתח והנאה הוא מסייע לשיכוך כאב . האנדורפינים משתחררים בעת פעילות גופנית מאומצת אירובית ואנאירובית, יחסי מין, שמחה, חיוך, צחוק, ואפילו עיסוי.
ואז הבנתי את הפלא שהתרחש בגופי, בעוד אני "מנסה למות" בנפש חולה ופגועה המשכתי לרקוד. הגוף שלי קיבל מסר כפול, המוח הפריש לטובתי את ההורמון הזה ובכך שמר עליי לא ידיעתי, המוח הפריש לגופי זקיקים של אנדורפינים מספיק בכדי לשמור על מידת אופוריה כזו שהצלחתי להמשיך לרקוד אפילו כשהייתי באפיסת כוחות, על מידת אופטימיות שאולי משהוא יבין שאני מדברת רק דרך הגוף, שלכוראוגרפיה שלי יש סיפור, שכל תנועה מסמלת ואומרת הצילו אני כאן זועקת לאהבה, זועקת לתשומת לב כואב לי....
משהוא בסוף שם לב שאני זועקת לעזרה , אליו אני נשואה עד היום.
ועד היום תמיד ולנצח התנועה מצילה אותי, מדיכאון לאחר לידה, מבעיות עם בלוטת התריס, ממתחי היום יום, מפחד על הילד ששירת בצבא בזמן מלחמת צוק איתן ומכל מועקה כאב פיסי או נפשי הפתרון אצלי תמיד יהיה תנועה לרקוד.
לרקוד זה החיים - אין תנועה אין חיים
באהבה בריקוד עם היקום
סני