• Lighthouse

ימים של שקט

מאת: יפעת רייקמנס


הנה הם באים ימים של שקט..

כמה אנחנו מייחלים לימים של שקט...

האמנם שואלת לאה גולדברג "האמנם עוד יבואו ימים של שתיקה ושל חסד ותלכי בשדה ותלכי בו כהלך התם.. "


אנחנו באמת חיים בעולם של טירוף הולך וגדל, הסחות הדעת עצומות מאוד. כל רגע נתון אנחנו חשופים למידע או נתונים שמקפיצים לנו את מערכת העצבים הסימפתטית, זו שאחראית על מצבי חירום והישרדות. התגובות שלנו מושפעות בכל רגע נתון מן המתרחש. והנה בא השיר הזה ומזמין אותנו לרגע אחד של תהייה האם יבואו ימים של סליחה ושל חסד. האם אנחנו יכולים להיות רגועים בתוך הכאוס..


שמי יפעת רייקמנס, מטפלת ומורה לשיטת איזון חיים, מלווה אנשים במסעות חיים, מנחת קבוצות להעצמת א.נשים בארגונים, מנחת טקסי חיים, יוצרת בין תחומית, מציירת, שרה ומנגנת.

הנושא שאני כותבת עליו במאמר הזה הוא ease.


התרגום הספונטני שלי מפרש זאת למילה העברית רוגע, ומילון מורפיקס מוסיף הגדרות נוספות כמו: נינוחות, קלילות, מרגוע ומנוחה..

נראה שבמילה העברית רוגע מתחבאת המילה רגע.

אחד הכללים של תכנית 12 הצעדים שעובדת עם אנשים על ההתמכרויות שלהם הוא להיות ״רק להיום״, או כמו שאומר אקהרט טולה - לחיות את הרגע הזה. גם הבודהיסטים מזמינים אותנו לרגע של ההווה, לנכוח לגמרי בכל רגע ורגע. גם היהדות קוראת לשמו של הבורא "הוויה" כרמז לאיך ניתן לחיות את אלו החיים. כשאנחנו עובדים מרגע לרגע נעלמת הכבדות, כי אנחנו לגמרי כאן ועכשיו ולא שם ואחר כך. אנחנו לגמרי במה שקורה כעת ולא בדאגה למחר או לעתיד.


הזמן הזה, העת הזאת של הקורונה מאמתת ומעמתת אותנו עם הלא ידוע, עם אי הוודאות.

כאילו לקחו אותנו מהאי שלנו, בו גרנו ושמו היה "וודאות", לתוך חוויה של חוסר וודאות.

זמן קשוח לרובנו המורגלים בתכנון תכניות ארוכות טווח, אצל רובנו רוב התכניות השנה לא ממש התממשו, או ששינו עצמן לצורה חדשה, לפעמים מאתגרת.


אם נחזור אל השיר האמנם נראה שבתוך התופת, בתוך הכאוס היא הולכת בשדה ומוצאת את הרגע הזה וכך כתוב "ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט, כאור בשולי הענן".

הסגר והזמן הזה בו יש סוג של הגבלה בחיינו והוא מכריח אותנו להתאמן על ease.

לעבוד על התגובה שלנו למה שקורה מתוך קלות, נינוחות ושוויון נפש מסוים בו אנו מבינים שאנחנו נדרשים ליכולת קבלה והכלה של הרגע הזה. מתוך הבנה שקורה כאן משהו גדול מאתנו ,הוא לא קורה רק כאן בלוקליות שלנו אלא הוא בכל העולם מייצר סוג של אחידות גורל.

משהו שרק בעתיד נוכל להתבונן אחורנית ולהבין אותו יותר.

כעת מתוך הסיטואציה אנחנו מוזמנים להרחיב את השקט, מתוך ההתבוננות ברגע הזה, ובמקום לבכות על מר גורלנו, על היותנו קורבן לשינוי שנכפה עלינו. זה הזמן לברך על ההזדמנות של לראות "אור בשולי הענן. בלנשום את התלם נשום ורגוע..."


הימים הללו של תחילת הסתיו ובואה של שנה חדשה הם קריאה לא להיאבק עם הease אלא לחבור אליו, לחבוק אותו , לאמץ אותו לליבנו מתוך הכרה שאין באמת משהו אחר לעשות.

ומתוך הרגע ומתוך השקט וההקשבה לשים אמון במה קורה ואמונה שדברים חדשים ייוולדו מתוך העצירה. דברים שאף פעם לא נתנו להם את הרגע, את תשומת הלב.

״ופשוטים הדברים , וחיים ומותר בם לנגוע ומותר ומותר לאהוב".


כתלמידה של החיים הזמן הזה מאמן אותי להקשבה פנימה, ליצירתיות לקבלה ולאמון שאין חיים אחרים זולת אלה כאן ועכשיו ואין טעם לריב איתם או להתווכח. כל בוקר אני שואלת את עצמי למה אני נדרשת היום? מה דורש את תשומת הלב היום ?

אני שם רגע רגע בעשיות הקטנות שמייצרות מארג חיים.

יפעת רייקמנס מטפלת ומורה לשיטת איזון חיים Life Allighment


11 צפיות

© All rights reserved for Light House. Design: Pazinteractive

טל- 073-759-5918

 tlvlighthouse@gmail.com -דוא"ל

כתובת- נורדאו 95, תל אביב

  • Black Facebook Icon