מאת: דני קראוס
"השאירו את העיניים שלכם על הכוכבים והרגליים שלכם על הקרקע."
– תאודור רוזוולט
סדר וארגון הינם מרכיבים משמעותיים לבניית טיפול מיטיב, במרחב בטוח ומאפשר קשר, אמון, צמיחה, התמסרות ועוד...
הסתכלות על סדר וארגון הטיפול מכילה מספר רמות:
זמן, מקום ומסגרת הטיפול.
זמן קבוע חשוב מאוד ליצירת סביבה של ודאות ושקט.
מקום מאורגן, נקי חשוב ליצירת אי הפרעה והתמקדות בטיפול כמו גם הרגשת נינוחות.
ארגון הטיפול כולל מסגרת טיפולית, על כך ארחיב יותר :
בתחילת הטיפול אני מוצא את עצמי חוקר את המטופל למה בא? מה חשוב לו?
די מהר אנחנו מציירים ביחד את העתיד הרצוי למטופל, למשל, לקבל פרויקטים חדשים , להרוויח כסף ולהחזיר את החובות.
אנחנו מסתכלים איך נכנסים פרויקטים, מה התהליך , מה נדרוש כדי שיתרחש, למשל הרצאות בכנסים שיוצרות לידים או כתיבת מאמרים, או פגישות עם אנשים בתחום. מסתכלים איך זה יתורגם לכסף, איך יוחזרו החובות.
כעת משנוצרה המסגרת הראשונית של הטיפול, בעולם המעשי ברור לשנינו מה נדרש. מה יחשב להצלחה.
הדבר הבא שקורה זה להתחבר לחזון למשהו מרגש ומעצים, של גישה או נקודת ייחוס, למשל עולם של שפע. אנחנו נכנסים לעולם הזה ומסתכלים איך הוא נראה, מה אפשרי שם. המקום שבאים ממנו, השפע מייצר ראיה חדשה של המציאות ומאפשר למטופל לחוות עולם אפשרי ומרגש. הוא מתחיל להתחבר למציאות חדשה וממגנטת.
שינוי זווית הראיה היא קריטית, המצב הראשוני נובע מנקודות חולשה. החוסר הכלכלי יושב על נקודות לא מעצימות, כמו חוסר בטחון עצמי, אי יכולת, לא מגיע לי, אין מספיק לכולם ולי לא נשאר ועוד. קארמה שלילית. אנרגיות שליליות שיוצרות מעגל שלילי שמזין את עצמו. זאת מלכודת ממולכדת שמאוד קשה לצאת ממנה כי כל מלחמה בה רק מעצים אותה. כל כעס אכזבה או תסכול רק מנציח את המצב הקיים ומחמיר אותו.
מעבר לפרדיגמה של חזון מעצים, יוצר מגנט וחיבור לאנרגיות טובות, לפעמים לוקח זמן בטיפול להגיע אל החזון, הקשבה לעולמו של המטופל , עבודה טיפולית בשיטת איזון חיים מהווה כלי מצוין. הדיאלוג עם נשמת המטופל, חיבור למטפלים שמגיעים , נותן לנו פתחים לאנרגיית ריפוי. אנחנו מתחברים לתהליך של חיבור למהות של המטופל, לאנרגיות שמרכיבות את האור שלו. המפגש עם מילה מעצימה כמו שפע ( ויכול להיות כמו אהבה, צמיחה, בניה, יצירה...) יחבר את המטופל לתשוקה שלו, למה שייתן לו סיפוק, מוטיבציה ועוצמה.
הדבר הבא הוא התפקיד שלנו, המטפלים, להיות קשובים להתרחשויות במה שחשוב למטופל, מה קורה בצד הכלכלי? האם יש התקדמות? נסיגה? האם התנאים הדורשים הצלחה מתקיימים, האם המטופל בפעולה? האם חי את החזון? הרבה פעמים החזון נעלם, צריך ליצור מחדש כל יום, להתחבר עד שהופך חלק ממנו, כמו שמצחצחים שיניים כל יום.
האם אני כמטפל מקשיב לו מתוך החזון ? מעצים אותו? חי איתו את החזון שלו? נכון לבדוק את עצמנו, המטופל חי בהקשבה שלנו. האם נכנס לנו רעש פנימי, שיפוט שמונע את העוצמה של המטופל להופיע. תפקידנו ליצור את המטופל בחזון שלו וכך להקשיב לו כל הזמן. נקודת הייחוס הגבוהה תעזור לו ליצור את עצמו ולהפוך לכזה. כמו שנר נדלק מאור של נר אחר.
בשלב הבא האם נבנית מערכת שתאפשר הצלחה מתמשכת של המטופל? האם המטופל יכול להתחיל לחולל את עצמו בלעדינו. איננו רוצים אותו מחובר אלינו לעד אלא לגרום לו להיות עצמאי, שילך על רגליו. מה נדרש שהוא חי את עצמו בעולם של שפע כל הזמן? וכשנעלם לו הוא יודע ליצור את זה לבד.
נקודה חשובה נוספת היא לחגוג ולהעצים.
כל הצלחה קטנה חשוב לחגוג ולציין, המון פעמים אין למטופל הכרה של ההישג וההתקדמות שביצע. לפעמים המילימטר שהשיג זה המון וחשוב מאוד שיפנים את ההצלחה. זה דלק אדיר להתקדמות.
ולסיום, סיכום הפגישה ושמירת הקשר אחריה.
כמו בארוחה טובה שתמיד זוכרים את הביס האחרון חשוב לתת למטופל מילות עידוד שיקוף והעצמה להתקדמות שלו או אם אין למאמץ שלו להתקדם. ולא פחות חשוב להיות איתו בקשר בין הפגישות אפילו בהודעה קצרה, לשאול לשלומו או להתקדמות כדי שיידע מקשיבים לו גם כשלא נפגשים.
שמחתי לשתף אתכם בהסתכלות שלי ושמח להצטרף לצוות מטפלי לייטהאוס.
דני קראוס
מאמן אישי, מנטור עסקי, מרפא בהילינג ובשיטת איזון חיים
