כתמיד, כאשר מבקשים ממני להגיד משהו על מושג מסוים באה תשובה, ובעודה מתהווה מתחילות להסתובב לי בראש הרבה תשובות, חלקן סותרות, חלקן משלימות ... ולבסוף נשארות הרבה תשובות ובעיקר הרבה שאלות.
בהגדרה המילונית משפחה היא "מוסד חברתי המאגד יחידים בעלי קשר". הקשר, לבד זה הנוצר על ידי נישואין, שגם הם מוסד חברתי, בנוי על חיבור גנטי.
התגובה למילה משפחה היא תלוית החוויות וההתנסויות שלנו מהמשפחה בה גדלנו ומזו שיצרנו . בין אם החוויות שלנו נהדרות ובין אם לא, העמדה תהייה תמיד למול הציפיות והדימוי שאנחנו מחזיקים לגבי "משפחה".
המבנה המסורתי של המשפחה שונה ממקום למקום, תרבות ותקופה. הוא השתנה ומשתנה כל הזמן ומבטא את הגדרת המשפחה על פי קרבה. אנשים מגדירים עצמם כמשפחה כאשר הם חשים שייכות זה לזה, בין אם יש בניהם קשרי נישואי או קשרי דם או לא.
כך, כל אחד בוחר ומגדיר את המשפחה שלו, את המשפחות שלו, בהתאם למה שהוא מקבל ונותן.
מה אתם רוצים ויכולים לקבל במקום שהוא משפחה?
מה אתם רוצים ויכולים לתת שם?
האם אפשר לקיים איזון משפחתי שבנוי רק על קבלה לא נתינה? האם יש בכלל דבר כזה שרק נתתי ולא קיבלתי?
האם אורח לרגע יכול להיות מוזן על ידי המפגש עם המשפחה גם אם לא הופך לחלק ממנה?
בעודי כותבת התקשרה אלי אישה מיוחדת במינה, ותיקה בכדור הארץ ועתיקה עוד יותר, ואמרה לי: תודה שהכרת לי את לייטהאוס. כשאני מגיעה לשם אני מרגישה שהגעתי למשפחה גדולה ונפלאה. לא פעם אני שומעת אנשים אומרים "אתם משפחה בשבילי", "היא יותר ממשפחה בשבילי", שלא לדבר על הביטוי "אח שלי" שצמח בצבא ומבטא תחושה של קרבה, אמון, והיכולת לסמוך אחד על השני. לסמוך באמת, לא "בכאילו".
ומה עם "משפחה לא בוחרים, חברים כן"? גם כאן נראה שהחברים הופכים ל"כמו משפחה".
להיות חלק ממשפחה, חלק משבט, זה גם להיות חלק מחזון, רעיון, מחייבות גם אם פיסית נמצאים במקומות שונים. חברי המשפחה או השבט יכולים להיות שונים ומגוונים.
אנשי הצוות בלייטהאוס - מטפלים, מאמנים, מלווים ומייעצים - משתמשים בכלים מגוונים ומשהו שם נחווה כמשפחה.
האיחוד קשור למחויבות לצמיחה, שמחה כשמישהו מצליח וזוהר ועידוד בזמן של קושי, מרחב לחשיבה, למידה ושיתוף. מקום בו אפשר לחשוב יחד, לבטא רצון וגם תסכול. מבחינתי זה מקום שמהדהד ויוצר אדוות לעולם שיש בו התפתחות אין סופית, שימחה ואהבה. מתקיימת בו האפשרות להיות מי שאנחנו, האפשרות ללכת את הדרך כל אחד והנתיב שלו, כולל הקשיים והאתגרים.
במסגרת עבודתי אני עושה שימוש תדיר בקלפים אינדיאנים (קלפי סגולה). אלו הם קלפים של חיות, המייצגות איכויות ואנחנו יכולים להתבונן וללמוד מהן על הסוואה, מהירות, סבלנות, יכולת תמרון, כישורי ניווט, תקיפה, בנייה, שימוש בחושים, על שותפויות, מנהיגות ועל נושאים נוספים רבים.
משפחה היא אחד הנושאים המעניינים בעולם החי. נמצא שם כל מבנה משפחתי שנוכל להעלות בראשנו ובעלי החיים מקדימים אותנו בעידנים בגמישותם ובשלל האפשרויות שהם נותנים למשפחה ולדרך התנהלותה.
בעבודה עם קלפי הסגולה המבוססים על ידע שנאסף בשבטים אינדיאנים בצפון אמריקה אפשר לראות איך כל חיה מתייחסת למשפחה, לזוגיות, להורות. הלוטרה, למשל, היא חיה אימהית מאד, רכה, מכילה, מקשיבה, תומכת מוכנה להיות אימא של כולם. אייל הצפון מייצג חוכמה, יודע לגדל את ילדיו לתמוך בהם וגם לשחרר אותם לדרכם, הזאב מאד משפחתי אבל גם זקוק לזמן לעצמו וכך תורם לעצמאות גוריו: "לכו ותתנסו", הוא אומר להם. הבואש, בשונה ממנו, אומר: "אני אלמד אותך, תתאמן, תתמחה ותמשיך את דרכי".
מסיימת בברכה לשנה טובה מלאת עניין, שמחה ולב פתוח.
מיכל
מיכל ציטרון, בעלת ניסיון בתחום הטיפול הכולל מעל-40 שנות ייעוץ, פסיכותרפיה, עבודה עם צוותים, הוראה והנחיית קבוצות. מאבחנת, מטפלת ומלמדת בשיטה ייחודית של אבחון דרך כפות הרגליים.