"אתה מאמין בזה"? שואל אותי דרור.
הוא שוכב על מיטת הטיפולים, מציץ עלי בגניבה בעין אחת, בזמן שאני מסובב מעליו את כרטיסי הוורטקס "זרע החיים" ו"תהודה" - הכלים הבסיסיים של טכניקת איזון חיים.
הוא מטופל וותיק וסקרן שמכיר אותי כבר שנים רבות כמעסה בלבד, אבל לפני כשנתיים התחלתי לשלב את טכנולוגיית איזון חיים בטיפולי המגע. כרטיסי וורטקס משמשים לאזן את תדר הגוף, ואת הרגשות אשר מוציאים את גופו של המטופל מאיזון. כי איך אוכל לשחרר שרירי הגוף המתוחים, אם לא שחררתי קודם מהנפש את השפעת הלחצים, הכעסים והפחדים, שכיווצו את השרירים מלכתחילה?
"אתה מאמין בזה?"
מה אענה לו? אם אומר שכן, האם אומר את האמת? כי גם בי יש כל הזמן ספקות: האם זה באמת עובד? האם טכניקת איזון חיים באמת עוזרת? האם אני משמעותי עבור המטופל?
היתה לי מטופלת קבועה שהפסיקה להגיע אלי כשרק התחלתי לשלב את כרטיסי הוורטקס בעיסויים. "אבל אתה 'רק' עושה 'ככה' עם הידיים מעל הגוף", אמרה זועפת, ועירערה את הביטחון שלי לגמרי.
האם הטכנולוגיה הבלתי נראית הזאת עוזרת? מרפאה? האם אני מוכן שמטופלים קבועים יעזבו אותי בגלל השינוי שעשיתי? האם אני מאמין שמטופלים חדשים ומתאימים יותר לתדר החדש שלי יתמגנטו אלי? או אולי עשיתי טעות גדולה?
"אתה מאמין בזה?"
בעיסוי אין ספק, הכל מוחשי, פיסי, השמן, הכאב, העונג, ההקלה. אף אחד לא ישאל "אתה מאמין שעיסוי עובד?".
אבל עם איזון חיים, האם לאמונה שלי בכלל יש חשיבות אם זה עובד או לא?
וזה מה שעניתי לדרור: "זה לא משנה במה אני מאמין. זה עובד".
כמטופל בשיטה כמה שנים, אני רואה איזו צמיחה היא הביאה לחיי (כולל עצם זה שאני כותב פה כחלק מצוות מטפליי לייטהאוס). ראיתי ניסים קורים על מיטת הטיפולים שלי ושל מעצב השיטה, ג'ף לוין ושל המורים שלי.
זה לא משנה איך זה עובד, או אם אני מאמין. מה שאני יודע שמגע בלבד אינו מספיק, ושהכרטיסים רבי העוצמה הללו תומכים בעיסוי שאני מעניק למטופל:
בתחילת הטיפול אני שם חתימה של המטופל במרכז מעגל של 11 כרטיסים וורטקס, מה שמאפשר לו לקבל איזון מרחוק בעודו שוכב ומקבל עבודת גוף. 17 מהכרטיסים הללו נמצאים בתוך מזרון מיוחד שעליו אני מטפל, ויוצרים שדה מרכבה אנרגטי סביב המטופל בזמן שהוא מקבל עיסוי, שדה שמאזן את התדר של כל הגוף, מישר את השלד, מרפא ומרגיע אותו.
מה שאני יודע זה שהטיפולים, בין אם רק עיסויים, או טיפולי איזון חיים מלאים, נעשו עמוקים יותר מצד אחד ופשוטים יותר מצד שני. אני מרגיש (אולי מאמין?) שאני כבר לא לבד בחדר הטיפולים, הכרטיסים עובדים איתי, חכמים יותר ממני, ויודעים מה המטופל צריך יותר ממני. שאני והמגע שאני נותן הם רק חלק ממשהו גדול יותר שעובר המטופל.
זה לא משנה אם אני מאמין בזה, או אם המטופל מאמין בזה. זה עובד, ואני עדיין מתרגש בכל פעם שאני מקבל "הוכחה" שזה עובד:
כשמטופל מגיע עייף ושבור ויוצא עירני וטעון בחיוניות ושמחה, כשמטופלת מדווחת לי על שנת לילה נפלאה אחרי חודשים של לילות לבנים, כשמטופל מופתע (וגם אני) כותב לי "מה עשית לי?! לא מתחשק לי יותר לעשן סיגריות!" בעקבות טיפול רגשי אחד.
מקרים כאלה גורמים לי לדעת. ולכך מלווה האמונה שנתתי ערך מוסף, האמונה בעצמי.
