מאת: אייל ביכלר
”הַּיָם וְהַחֹוף זֶה לְיַד זֶה תָּמִיד. שְנֵיהֶם
רֹוצִים לִלְמֹד לְדַּבֵר. לִלְמֹד לֹומַר
רַק מִלָּה אַחַת. הַּיָם רֹוצֶה לֹומַר ’חֹוף’
וְהַחֹוף רֹוצֶה לֹומַר ’יָם’. הֵם מִתְקָרְבִים,
שְנֹות מִילְיֹונִים, אֶל הַּדִּבּור, אֶל אֲמִירַת
הַמִּלָּה הָאַחַת. כְשֶהַּיָם יֹאמַר ’חֹוף’
וכְשֶהַחֹוף יֹאמַר ’יָם’
תָבֹוא ּגְאֻלָּה לָעֹולָם,
יַחֲזֹר הָעֹולָם לְתֹהּו"
(יהודה עמיחי)
אנחנו חיים בדואליות.
בתחילת דרכנו אנו זקוקים להפרדה כדי שנוכל לדעת עד לאן אנחנו מגיעים והיכן מתחיל האחר. דרך ההפרדה אנחנו מגבשים את האני, את גופנו, את זהותנו, לומדים להבדיל בחן חושך לאור, בין טוב לרע,
זהו תהליך מבורך שעוזר לנו להכיר ולהתגבש. קווי המתאר שלנו – מה בפנים ומה בחוץ.
ובשלב מסוים, ככל שקווי המתאר מתחזקים, הם הופכים גם למחסום. ככל שהידיעה מתחזקת כך גם ההפרדה והשונות. אותו מנגנון זהות הופך גם לסוג של כל כלא. יש את הנכון שלי והחוץ שהוא "לא" (אחרת הוא היה שלי כמובן). שיפוטיות תופסת תפקיד ומקום. אם אני צודק אז היא טועה, אם אני יודע אז הוא לא, אם הדרך שלי נכונה אז שלהם בטוח שלא. נגזרות.
או שאני חוף, או שאני ים.
כל פעם שאני משתמש במלה "או" אני בדואליות, בשיפוטיות. וחיים שיש בהם חובת בחירה בין שניים, בין שחור ולבן, לא מכילים הרבה צבע. אין מקום.
אחדות היא המקום שמעבר לכך. האומץ לחיות בעולם שבו לא אאבד מעצמי גם אם אתן לאחר את העצמיות שלו, הכרה וכבוד לשונה ממני, לבחירה אחרת, לאפשרויות נוספות.
אחדות אומרת "ו". היא לא שוללת אלא מכילה את השונות. היא מביעה אדום וירוק וורוד וסגול ולילך - לעולם של "שחור או לבן".
"אי שם מעבר לדעות ה'נכון' וה'לא נכון' ישנו שדה. אפגוש אותך שם."- ג'לאל א-דין רומי
גם במפגש הטיפולי בקליניקה אני מיישם את הגישה הזו ובוחר במגוון כלים וגישות. יוצאים ביחד למסע בשיח ובעבודה אנרגטית ומייצרים נוכחות ותנוע בעל הרבדים – קוגניציה, גוף, נפש ורוח על כל גווניהם.
אייל ביכלר, מטפל בפסיכותרפיה אינטגרטיבית, טבע תרפיה ומוביל סדנאות מסע הגיבור.
