מאת: תום הנדל ולימור אלבלנסי
נושא החודש הוא הכנסת אורחים.
נושא רגיש בתקופה האחרונה.
מעורר שאלות רבות,
האם להמשיך להכניס אורחים?
אם כן את מי?
עד כמה לאפשר למצב הזה להיכנס לחיינו?
הכנסת אורחים היא תכונה מזרח תיכונית יפיפייה, אנו נמצאים באזור המכניס אורחים כערך, זהו משהו אליו אנו נחשפים מגיל צעיר ואותו אנו כעם, מנחילים בביתנו.
יש משהו מחבק בלהכניס אורח אלינו הביתה ולתת לו להרגיש בבית, וכשמחבקים מרגישים ביחד, והרעש החיצוני והפנימי יכולים קצת להתאוורר ולהירגע.
מאז שהקמנו את הלייטהאוס, הכנסת האורחים היוותה עבורנו ערך עליון, החל מעיצוב המקום עם חלל גדול לקבלה ולשהייה, דרך הבישולים וההקפדה על האירוח ועד ליצירת בית לכל באי הלייטהאוס.
גם אנחנו מוצאים את עצמנו מאותגרים מול ההנחיות שסוגרות, מצמצמות מגע אנושי, מפרידות ובין הערך הכל כך מוטבע בנו לארח, להתקבץ לעבוד ולהיות ביחד.
מתוך האתגר צומחת לה תובנה כי להכנסת אורחים פנים רבות, ומיקומה בעיקר בלב, ולעיתים ניתן לבטא אותה גם בזום.
הלב יודע להכיל אורחים רבים, ובעזרתו של המיינד לבטא את ההכלה הזו במגוון אופנים.
שולחים לכם הרבה אהבה, שתדעו שאתם בליבנו.
הכניסו אורחים לליבכם,
תנו לו להתרחב,
שילחו גם אתם אהבה, דווקא בזמנים כאלו, כולנו זקוקים לכך.
אנו רוצים בהזדמנות זו לומר כמה מילות פרידה לשני אהובים שהכנסנו עמוק לתוך ליבנו.
חיה והדר אהובים, תודה על האמון ועל הדרך המשותפת.
אתם חסרים לנו מאוד.
שולחים לכם אהבה וגעגועים רבים,
תום ולימור